בתי המשפט

 

 

 

 

הכרעת דין

 

החלטתי לזכות את נאשם 6 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

כללי:

 

1.         בטרם שמיעת העדויות בתיק זה נשמעו טענות מקדמיות רחבות היקף ע"י כל הנאשמים.  הדגש הושם ע"י ב"כ הנאשמים לסוגית החוקתיות של סעיף 205ג' (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:"החוק") וכן לטענות שנועדו לשכנע כי בתיק זה ראוי לקבוע כי עומדת לנאשמים "הגנה מן הצדק".

 

2.         נעשו מספר טעויות בניסוח כתב האישום ע"י התביעה, הדבר הביא להגשת שני   כתבי אישום מתוקנים.  הכרעת הדין מתייחסת לנוסח האחרון שהוגש ביום 13/1/2003.

 

3.         כתב האישום מייחס לכל הנאשמים עבירה של פרסום מתן שרותי זנות בניגוד לסעיף 205 ג (א) לחוק.  נאשמים 1,2,3 מואשמים כי החל מ 26/10/00 ובכל שבוע שלאחריו עד 10/6/01 פרסמו בעיתון העיר פרסומים בדבר מתן שירותי זנות.  התביעה טוענת כי מדובר ב "כ 30 אישומים".

 

            נאשמים 4,5, ו - 6 מואשמים כי בכ "250" הזדמנויות בין מאי 1999 ועד 20/7/00 (נאשם 6 עד יוני 2000) פרסמו מידי יום בעיתון מעריב, פרסומים בדבר מתן שרותי זנות.  נאשמים 7 ו - 8 הואשמו כי בכ - "500" הזדמנויות בין 1999 ל  - 27/1/02 פרסמו מידי יום בעיתון ידיעות אחרונות הכולל את לוח ידיעות אחרונות מודעות בדבר מתן שרותי זנות.

 

4.         כל הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

 

 

 

 

הטענות המקדמיות

 

5.         באי כוח הנאשמים טענו מספר טענות מקדמיות  שיפורטו בהמשך.  חלק מהטענות הינן טענות משותפות לכל הנאשמים אף כי כל סנגור הדגיש נקודות שלטעמו משמעותיות יותר. חלק מהטענות מתייחסות לנאשמים שאינם תאגידים. בעניינם של נאשמים אלה נטען כי אין לייחס להם עבירה כנושאי משרה בתאגיד כיון שהדבר לא נקבע בהוראה ברורה ומפורשת בחוק כפי שמתחייב מפסיקתו של בית המשפט העליון.

            הסנגורים טוענים כי נאשמים אלה אינם "מפרסמים" כמשמעות מונח זה בחוק ואין הוראת חוק מפורשת המטילה עליהם אחריות שילוחית על מעשי החברה.

 

6.         ב"כ נאשמים 4 עד 6 טוען כי יש לבטל את כתב האישום כיוון שמתקיים במקרה  זה מצב של "הגנה מן הצדק".  הסנגור מציין כי מרשיו שלחו ביום 25/11/98 מכתב ליועץ המשפטי לממשלה וביקשו לקבל הנחיות לעניין יישום החוק. כעבור מספר ימים הם קבלו אישור כי המכתב התקבל וכי יקבלו תשובה.

            תחת לקבל תשובה לפנייתם זומנו הנאשמים לחקירה במשטרה בחודשים יוני יולי 2000. ב"כ הנאשמים פנה שוב ליועמ"ש ובעקבות פנייה זו התקבלה ביום 11/9/00 תשובת משרד המשפטים, לתשובה צורפה חוות דעתה של הגב' גלוריה ויצמן מיום 19/1/1998 כמשקפת את עמדת משרד המשפטים.

 

7.         ב"כ של הנאשמים 4 עד 6 טען כי סעיף 205 ג (א) לחוק איננו חוקתי ועל כן יש מקום לבטלו. הסנגור ציין כי הסעיף פוגע בחופש העיסוק של העיתונים שמוכרים שטחי פרסום, ומניעת מכירה חופשית של שטחי הפרסום פוגע בקניינם, דהיינו בהכנסות הצפויות.

            הסנגור מציין כי ההוראה פוגעת גם בזכות הביטוי של מי שמעוניין בפרסום המודעות.

            הסנגור טוען כי הסעיף אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסקות ההגבלה בחוקי היסוד. הסנגור מציין בטיעוניו "... נוסחת האיזון האנכי בין הזכות לחופש ביטוי ולחופש עיסוק לבין הרצון להגן על רגשות הציבור הינה "ודאות קרובה לפגיעה חמורה וממשית".

            הסנגור טוען כי מצב זה אינו מתקיים במקרה זה.

            הסנגור מוסיף כי אם מטרת הסעיף היא למגר את הזנות המטרה היא לא חוקתית כיוון שהזנות כשלעצמה אינה אסורה על פי החוק.

            הסנגור מפנה למבחני העזר שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לבחינת מידתיות הפגיעה בזכות היסוד דהיינו למבחן האמצעי הרציונאלי; מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ומבחן המידתיות במובן הצר, ומגיע לידי מסקנה כי הסעיף אינו מקיים מבחנים אלה.

            כאמצעי חלופי מציע הסנגור לקבוע כללי אתיקה בתחום זה ולא איסור פלילי.

            ב"כ של הנאשמים האחרים מציין כי החוק פוגע בפרטיותם של הנזקקים לשירותי זנות.

            הסנגור סבור כי הטלת מגבלות על פרסומים לענין מתן שרותי מין היה צריך לבוא לאחר הכרזה על זנות כעיסוק בלתי חוקי.

 

8.         ב"כ הנאשמים 3 - 1, 7 ו - 8 טוען אף הוא טענה של הגנה  מן הצדק.  הסנגור מציין כי סעיף האישום הוא סתום ולא ברור. לדברי הסנגור היה צורך בהגדרה ברורה של מתן שירותי זנות. לאור אי הבהירות יזם ב"כ הנאשמים סמוך לקבלת החוק הקמת ועדה שתבהיר את הדברים הבלתי  ברורים בסעיף. הסנגור ציין כי היתה הסכמה להקים את הועדה אולם היא לא הוקמה ומרשיו הועמדו לדין מבלי שהדברים התבהרו.

            הסנגור גם מציין כי שר המשפטים לא פרסם הנחיות למרות שהוסמך לעשות כן. הסנגור סבור כי יש בכל האמור לעיל כדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום מטעמי צדק.

 

9.         עוד נטען בטענות המקדמיות כי כתב האישום גורף ובלתי מוגדר, ההגנה סבורה כי יש בכך כדי למנוע מן הנאשמים הליך הוגן.

 

תגובת התביעה

 

10.       התביעה סבורה כי סעיף האישום משרת מטרה לגיטימית שתואמת את ערכיה של מדינת ישראל. התובע מציין כי סעיף 205 ג' נועד להגן על אנשים תמימים וקטינים שנחשפים למודעות בעניני מתן שירותי זנות בניגוד לרצונם.

            התובע סבור כי ההסדר שנקבע בחוק שאינו אוסר את הפרסום אך נוקט בדרכים שיש בהם כדי להגן על קטינים ולא לפגוע ברגשות ציבור שמתנגד למודעות אלה הוא הסדר מידתי שמתיישב עם פסקת ההגבלה  שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו  וחוק יסוד חופש העיסוק.

 

11.       התובע טוען עוד כי בהסדר שקובע החוק אין פגיעה בפרטיותם של אנשים שיבקשו את המוסף המכיל את המודעות ומוסיף כי גם אם בית המשפט יסבור אחרת, פגיעה זו בפרטיות הינה מזערית ועומדת במבחני פסקת ההגבלה.

 

12.       התובע מוסיף עוד כי הנאשמים כלל לא בדקו את מידת הפגיעה בהם כתוצאה מההסדר שנקבע וכי טענתם שהפגיעה היא בלתי מידתית הינה טענה לא בדוקה ולא נסמכת על עובדות מוכחות.

 

13.       התובע סבור עוד כי סעיף האישום הוא מספיק ברור וכי  לא ניתן היה להגדיר בצורה יותר מפורטת את נוסח המודעות האסורות.

 

14.       באשר לטענות לעניין קיום הגנה מן הצדק,  טוען  התובע כי אין לראות בשיהוי במתן תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה לפניית עיתון מעריב משום התנהגות מקוממת של הרשות המצדיקה ביטול כתב האישום.

 

15.       התובע צירף לתגובתו מכתב שנשלח ע"י יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט דאז ח"כ חנן פורת  ביום 26/11/98 ואליו צירף חוות דעתה של עו"ד גלוריה ויצמן מפרקליטות המדינה המבהיר את עמדת משרד המשפטים לגבי סעיף האישום. התובע מציין כי מכתב זה נשלח למר שוקן ועיתון הארץ. העתקים נשלחו גם לעיתונים האחרים.

 

16.       בתגובה לדברים אלה טען ב"כ נאשם 6 - 4 כי מכתב זה לא הגיע למר יעקב ארז.

 

17.       התובע ציין עוד בתגובתו כי לא הייתה כל הבטחה להקים ועדה לבחון את דרכי ישום הסעיף וכי הדבר הודע לב"כ נאשמים 6 - 4 וכי אין לראות בטענות ב"כ נאשמים 3 - 1 ו ו 8 -7 טענה שמצדיקה ביטולו של כתב האישום מכוח  "הגנה מן הצדק".

 

18.       לעניין אחריות המנהלים מסר התובע כי התביעה  מייחסת לנאשמים 3,5,7,6,8 אחריות מכוח דיני השותפות. התובע ציין כי התביעה מתכוונת להוכיח כי הנאשמים הנ"ל הם המפרסמים בפועל של הפרסומים האסורים.

 

19.       התובע הסכים כי היה מקום למסור פירוט רב  יותר לגבי המיוחס  לנאשמים בכתב האישום.

            לאור מסקנתו זו הגיש התובע כתב אישום מתוקן כפי שפורט בחלק הכללי להכרעת הדין.

 

נימוקי דחיית הטענות המקדמיות

 

20.       בישיבה מיום 30.12.2002 הודעתי כי אני דוחה את הטענות המקדמיות וציינתי  כי הנימוקים להחלטתי יינתנו במסגרת הכרעת הדין.  להלן נימוקי הדחיה המתיחסים לסוגיות השונות שהועלו ע"י באי כוחם המלומדים של הנאשמים.

חוקתיות הסעיף:

 

21.       בתיקון 52 לחוק העונשין הוסף סעיף 205 ג' לחוק העונשין. סעיף זה מנוסח כמפורט להלן:

            "איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר [נוסח התשנ"ח]

            205 ג. (א) המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו  - מאסר שישה חודשים.

            (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על פרסום בדבר מתן שירותי זנות, אם התקיימו בו כל אלה.

            (1) עניינו אך ורק מתן שירותי זנות;

            (2) הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים;

            (3) הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו.

            (4) סומן בו בצורה בולטת, כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות.

            (ג) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה".

 

22.       אין מחלוקת בין הצדדים כי הסעיף מגביל את זכות הקניין ואת חופש העיסוק ועל כן יש לבחון אותו לאורן של פסקאות ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

 

23.       למרות שהדברים לא נטענו באופן מפורש, יש גם מקום לבדוק את מידת הפגיעה של החוק באלה העוסקים בזנות.

 

24.       העיסוק בזנות איננו אסור לפי החוק ומאחר ומדובר בעיסוק שהוא לגיטימי גם פרסומו ברבים אמור להיות, לכאורה, לגיטימי.

            למרות היות העיסוק בזנות לגיטימי אין אפשרות להתייחס אליו כעיסוק רגיל.  המחוקק ראה בעיסוק בזנות עיסוק נסבל והטיל מגבלות חמורות לתחומים רבים הקשורים לאותו עיסוק ובכך הבהיר את עמדתו כי אין מדובר בעיסוק כבכל עיסוק.

 

25.       די אם נזכיר את העבירות הפליליות שקשורות בזנות כגון "הבאת אדם לעיסוק בזנות" סרסרות לזנות, סחר בבני אדם ועוד.

            הוטלו גם איסורים חמורים בכל הקשור בעסוק קטינים בזנות ובכך ננקטה גישה ברורה לפיה יש הכרח להרחיק קטינים מכל הקשור לעיסוק בזנות.

 

26.       לאור מהות מקצוע  הזנות וגישת המחוקק כלפי מקצוע זה נראה לי כי הגבלה מסוימת לגבי פרסום מודעות בעניין מתן שרותי זנות הינה סבירה ומידתית בכל הקשור לעוסק במקצוע.

 

27.       מאז חקיקת חוקי היסוד שצוינו לעיל בחן בית המשפט העליון במספר פסקי דין מנחים את דרך בחינתם של חוקים הפוגעים בזכות יסוד ואת דרך ישום עקרון המידתיות המעוגן בפסקת ההגבלה.

 

28.       בבג"צ 6226/01 מאיר אינדור נ' ראש עירית  ירושלים ואח' נ"ז (2) 157 נאמר ע"י כבוד השופטת דורנר:

 

            "... לרשות מותר לפגוע בזכות רק בהתקיימם של ארבעה יסודות מצטברים: עיגונה של סמכות הפגיעה בחוק,  הלימתה את ערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, היות הפגיעה לתכלית ראויה והיותה במידה שאינה עולה על הנדרש... על פי עקרון המידתיות בבוא העירייה לפגוע בחופש הביטוי מוטל עליה להפעיל את שיקול דעתה באופן שזה, בין היתר, לא יפגע בזכות אלא במידה המזערית הנדרשת,  וכך שהיחס בין הנזק שבפגיעה בזכות לבין התועלת האפשרית מהגשמת התכלית יהיה סביר. בענין זה התגבשו בפסיקה עוד לפני קבלת הפגיעה וחומרתה. נוסחות אלה מתחשבות במהותן  ובמשקלן של הזכות העומדת על הפרק ושל התכלית שלמענה מתבקשת הפגיעה בזכות..."

 

29.       נוסחאות האיזון אכן אינן זהות ובוחנות את מידת הפגיעה בזכות, מהות הזכות והתכלית שלשמה פוגעים בזכות.  כשמדובר בפגיעה בחופש ביטוי פוליטי לדוגמא קבע בית המשפט ככלל את המבחן של "ודאות קרובה" לעומת זאת כשמדובר בפגיעה בזכות לפרסומת מקצועית, במקצועות שהדבר מוסדר ומוגבל, נקבעו מבחנים מקלים יותר.

 

30.       עוד לפני בחינת עמידתו של הסעיף נשוא הדיון בפסקת ההגבלה יש צורך לבדוק מה התכלית שעומדת מאחורי חקיקתו של הסעיף והאם תכלית זו הינה תכלית ראויה התואמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

 

31.       המטרה התחיקתית של סעיף 205 ג הינה להבנתי למנוע מקטינים ומבגירים שאינם חפצים בכך להיחשף לפרסומים בנושא מתן שרותי זנות. נראה לי כי תכלית זו הינה תכלית לגיטימית התואמת את ערכיה של מדינת ישראל.

 

32.       השאלה האחרונה שיש צורך להכריע בה הינה שאלת המידתיות דהיינו עמידת הסעיף בפסקת ההגבלה. סוגיה זאת נידונה מספר רב יחסית של פעמים בבית המשפט העליון ונקבעו עקרונות מנחים בעניין זה.

 

33.       בבג"צ 726/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר ואח' מ"ח (5) 441, התייחס כב' השופט ד. לוין לסוגיה וציין, בין היתר:

 

            "... בפירוש מרכיביו של סעיף ההגבלה ובבחינת שיקולי המחוקק – כשמדובר בביקורת דבר חקיקה מול העקרונות והערכים והזכויות המוענקות בחוק היסוד – הכלל המדריך את בית המשפט הוא, מצד אחד, כי הפרשנות צריכה להיות מצמצמת, ושלזכויות היסוד המוצהרות בחוקי היסוד יש ליתן את מלוא המשמעות הערכית והעקרונית. עם זאת, ראוי להתייחס בכבוד הראוי לרשות המחוקקת ולהעמידה בחזקתו כי שיקוליה וטעמיה, בבואה לקבוע הוראות הפוגעות בזכות יסוד בדבר חקיקה, היו ענייניים וכנים...".

 

34.       דברים דומים נאמרו ע"י כב' השופטת ביניש בבג"צ 4769/95 רון מנחם ואחרים נ. שר התחבורה ואחרים נ"ז (1) 235:

 

            "... לא במהרה יתערב בית המשפט ויבטל הוראת חוק שיצאה מבית המחוקקים. בישמו את המבחנים החוקתיים הקבועים בפיסקת הגבלה על חקיקת הכנסת יפעל בית המשפט באיפוק שיפוטי, בזהירות ובריסון, במיוחד כך הדבר כאשר ענינה של החקיקה העומדת לביקורת חוקתית הוא בתחומי משק וכלכלה שכרוכים בהם היבטים חברתיים וכלכליים רחבי היקף...".

 

35.       במקרה שעומד לדיון בפני הגעתי לידי מסקנה כי הדרך שנבחרה ע"י המחוקק עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. כפי שצוין לעיל, אחת ממטרות החקיקה הינה הגנה על קטינים. בתי המשפט ראו מאז ומתמיד חשיבות רבה בהגנה על עניינו של הקטין ונתנו תוקף לפרשנויות של חוקים שהתיישבו עם "טובת הקטין".

            סעיף 205ג' קבע הסדר שאינו מונע פרסום של מתן שרותי זנות אלא מגביל את דרך הפרסום.

            הפרדת פרסומים אלה מגוף העיתון ומסירתו למי שחפץ בכך נראות לי הגבלה סבירה שמתיישבת עם התנאים שנקבעו בפסקת ההגבלה.

 

            יתכן כי יש בצורך לבקש את הפרסום הנפרד ממוכר העיתון, פגיעה מסוימת בפרטיותו של מי שמבקש אותו. אולם נראה כי פגיעה זאת היא מזערית ואינה שונה מפגיעה מסוימת שקיימת בקונה כשהוא רוכש ספרים שנושאם פורנוגרפיה או קונה אביזרי מין בחנויות שעוסקות בכך.

 

36.       לדברים שנאמרו עד כה ראוי להוסיף את ההבחנה הקיימת בפסיקה בין האיסור המוחלט לעסוק במקצוע או להיכנס לתחום מקצוע מסוים לבין הטלת הגבלה מסוימת למימוש זכות העיסוק. במקרה הראשון הפגיעה בזכות היסוד היא חמורה בהרבה ועל כן בחינת המצב ע"י בית המשפט היא מדוקדקת יותר והגישה הפרשנית היא ככלל מצמצמת.

 

            המצב הינו שונה כשמדובר בפגיעה מן הסוג השני. בפסק דין מנחם שהוזכר לעיל התייחסה למצב זה כב' השופטת ביניש שציינה כי גם במשפט הגרמני הבחנה זו הינה הבחנה מקובלת. שם בס' 260:

 

            "... פסיקתו של בית משפט זה התייחסה אף היא למשמעות שיש לטיב הפגיעה בחופש העיסוק, בין היתר תוך הפניה לגישת המשפט החוקתי הגרמני. נפסק כי הגבלת אפשרות הכניסה לעיסוק פוגעת בחופש העיסוק החוקתי. עוד נקבע כי פגיעה ישירה או עקיפה באפשרות המימוש של עיסוק אף היא פגיעה בחופש העיסוק החוקתי שיש להעמידה במבחני פסיקת ההגבלה... נראה כי ראוי לאמץ את הגישה שלפיה ככל שהפגיעה נוגעת לשלילת עיסוק או למניעת כניסה לעיסוק, כך עשויה היא להיחשב קשה וחריפה יותר מפגיעה באופן מימוש העיסוק, וזאת נוכח הפגיעה החמורה יותר בחופש הבחירה של האדם ובזכותו לאוטונומיה אישית. ככלל, טיב הפגיעה בחופש העיסוק ועוצמתה עשויים להשפיע על בחינת הפגיעה במשקפיה של פיסקת ההגבלה...".

 

37.       מאחר ומטרתו של הסעיף  היא גם להגן על קטינים נראה לי כי במקרה זה אין מקום להשתמש במבחן של "פגיעה ודאית" אלא די להשתמש במבחן של "פגיעה סבירה". להערכתי מבחן זה מתקיים ככל שמדובר בפרסומים שעניינם שרותי זנות.

 

            לאור כל האמור לעיל לא מצאתי מקום לקבל את הטענה לפיה סעיף 205 ג הוא לא חוקתי.

 

הגנה מן הצדק

 

38.       אכן נפל פגם בכך שהיועץ המשפטי לא הגיב למכתב עיתון מעריב למשך תקופה ממושכת ביותר. האם פגם זה מצדיק ביטולו של כתב האישום מכוח ההגנה מן הצדק.

            אני סבור כי התשובה לשאלה זאת היא שלילית. ההלכה בעניין הגנה מן הצדק במשפט הפלילי נקבעה בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל נ (2) 221.

           

            לאחרונה חזר כב' השופט גובראן על ההלכה בבש"פ 9037/03 אוסמה מוסקוואה נ' מדינת ישראל נ"ח (1) 157:

 

            "... המבחן הקובע לעניין מתן הגנה מן הצדק לנאשם כלפי הרשות הינו מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות, היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם...".

 

39.       במקרה זה לא התקיימו המאפיינים שמצדיקים נקיטת תגובה חריפה כלפי הרשות. אכן הרשות שגתה בעיכוב במתן התשובה אולם גם הפונה תרם לכך, הוא לא תיזכר את הרשות ולא ביקש לברר מדוע התשובה מתמהמהת להגיע.

 

40.       לאור מסקנתי דלעיל לא מצאתי לנכון להכריע בשלב זה במחלוקת אם מכתבה של עו"ד גלוריה ויצמן הועבר לעיתון מעריב סמוך לאחר קבלת החוק.

 

41.       הדברים שכתבתי לעניין טענות ב"כ עיתון מעריב נכונים ביתר שאת גם לגבי טענות ב"כ הנאשמים האחרים. אין מקום לראות במגעים להקמת ועדה לבחינת דרכי יישום החוק עילה לביטולו של כתב האישום מטעמי צדק. גם העובדה ששר המשפטים לא עשה שימוש בסמכות שניתנה לו לפרסם תקנות אינה מקימה עילה לביטול האישומים מטעמי צדק.

 

סוגיות נוספות

 

42.       הסנגורים טענו כי אין למנהלים שהועמדו לדין בתיק זה אחריות למעשי העיתונים כיוון שלא נקבעה אחריות שילוחית באופן מפורש בחקיקה.

 

43.       לאור עמדת התביעה לפיה הנאשמים מואשמים מכח דיני השותפות והיא רואה בהם "מפרסמים" כמשמעותו של מונח זה בחוק, התיתר הצורך להכריע בסוגיית אחריותם השילוחית  של הנאשמים.

 

44.       גם סוגיית  הפרשנות של הביטוי "מתן שירותי זנות" ראוי שתוכרע יחד עם ההכרעה במשפט גופו. השאלות העובדתיות השנויות באמת במחלוקת בתיק זה אינן רבות. הדברים יפורטו בהמשך כאשר אציג את פרשות התביעה וההגנה ולכן סוגיות כגון הפרשנות הראויה של המונחים השונים המופיעים בסעיף 205 ג' וכן סוגיית ההסתמכות שהועלתה בהמשך ע"י הסנגורים ידונו בגוף הכרעת הדין.

 

45.       גם הטענה של פגמים בניסוח כתב האישום הפכו לפחות מרכזיות לאחר שכתב האישום תוקן פעמיים ונוספו פרטים והבהרות נוספות לתוכנו.

            באשר לסוגיית הכללת ריבוי של אישומים במסגרת פרט אישום אחד – אתייחס לנושא זה בהמשך.

 

46.       לאור כל הדברים שציינתי לעיל החלטתי לדחות את הטענות המקדמיות.

 

פרשת התביעה

 

47.       מטעם התביעה העידו מספר שוטרים שגבו עדויות מהנאשמים וביצעו פעולות חקירה. בנוסף לאנשי המשטרה העידו שלושה עדי תביעה נוספים: מר פישלר פנחס אשר הגיש תלונות רבות נגד רשת שוקן, הגב' אתי עשת שהייתה בתקופה הרלוונטית דוברת משרד המשפטים, מר חנן פורת שהיה באותה תקופה יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת, וכן גב' פועה רחייב, מנהלת בית אריאלה.

 

48.       במסגרת פעולות החקירה התקשרו החוקרים בשתי הזדמנויות למספר טלפונים שהופיעו במודעות נשוא הדיון שבפני. שיחות הטלפון הוקלטו, הקלטות והתמלולים הוגשו לתיק.

 

49.       הסנגורים המלומדים מתנגדים לקבילות ראיות אלה. הסנגורים מציינים כי תוכן ההקלטות הן בגדר עדות מפי השמועה וכי לא נרשמו פרטי הדוברים ע"י המשטרה על מנת שניתן יהיה לזמנם כעדים ולחקור אותם.

            כמו כן טוענים הסנגורים כי האישה היחידה שעוכבה לחקירה בעקבות שיחות הטלפון עזבה את הארץ ולא ניתן לזמנה למסירת עדות.

 

50.       איני מקבל את טענות הסנגורים בעניין זה. השוטרים שהעידו בפני העידו על דברים ששמעו במו אוזנם. כפי שציין כב' השופט קדמי בספרו על הראיות, חלק ראשון, תשס"ד-2003, בע' 481:

 

            "עד מעיד בבית המשפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו,  אין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה...".

 

51.       במקרה זה העדים שמעו דברים ישירים מפי הדוברים מן הצד השני של הקו על הספקת שרותי זנות. לא מדובר כאן בשמועה או במסירת דברים מכלי שני אלא בדברים ישירים.

 

52.       גם אם הייתי מקבל את טענת הסנגורים המלומדים לעניין עדות מפי השמועה עדיין דין הטענה לאי קבילות הראיה הייתה לדחייה.

 

            החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה הינם רבים. חלקם הם חריגים שנקבעו בחוק עצמו וחלקם חריגים שנקבעו בפסיקה. נקבע מפורשות כי הרשימה אינה סגורה וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.

           

הגישה בפסיקה הישראלית הינה העברת נקודת הכובד מקבילות הראיה למשקלה. כפי שמציין השופט קדמי בספרו הנ"ל, בע' 485:

 

"... עובדת "שמיעת הדברים" מפי אחר, היא כשלעצמה כשרה כראיה; והמבחן לקבילותו יהיה, כאמור, אם עובדה זו הינה רלוונטית ודרושה לעניין הנדון...".

 

53.       להשלמת התמונה אביא דברים שנאמרו בע"פ 5140/99 וידאל נ' מדינת ישראל נ"ו (2) 857:

 

            "... למושג "עדות מקור" ניתנה במשך השנים משמעות מרחיבה שהביא לכך שנכללו בו "אמירות של אחרים" שלכאורה הם באים בגדר "עדות שמיעה" אך בהתחשב בטיבו הקלוש של החשש לאמיתותן רואים בהם חריגים "מיוחסים" לכלל הבסיסי ובשל ייחוסם רואים אותם כ"עדות מקור".."            שם בעמ' 496.

 

54.       בהקלטה שנערכה ביום 6.6.01 (ת/6 ו- ת/6א) למספרי טלפונים שהופיעו במודעות "לוח העיר" מיום 18.1.01 עלה כי בשתי שיחות שנענו הוצעו לשוטרים תמורת כסף שרותי זנות מלאים.

 

55.       מזיכרון דברים שערך החוקר רס"ר קובי בסון עולה כי הוא התקשר למספרי טלפון שהופיעו במדור נשוא הדיון בעיתון ידיעות אחרונות ביום 19.1.00. בשתי שיחות הוצעו לו שירותי זנות תמורת 200 ₪. כשהחוקר הציג עצמו כאיש משטרה הדוברים בצד השני של הקו לא שיתפו פעולה וניתקו את השיחות.

 

56.       מתמלול קלטת מיום 6.11.01 (ת/13) עולה כי בשתי שיחות שקוימו למספרי טלפון שהופיעו האחד בידיעות אחרונות והשני במעריב, הוצעו לשוטר שירותי זנות תמורת כסף.

 

57.       להשלמת התמונה ברצוני להתייחס לסוגיה נוספת שהועלתה ע"י הסנגורים ביחס לראיות התביעה. הסנגורים התנגדו לקבלת חלק מהעיתונים שהתביעה ביקשה להגיש ואף העלו טענות לגבי נסיבות צילומם של עיתונים בבית אריאלה.

 

58.       אני מודה שהתקשיתי להבין טענות אלה. כפי שיפורט בהמשך ההגנה לא חלקה על כך כי מודעות בנוסח הנטען ע"י התביעה פורסמו בעיתונים. טענתם הייתה כי מודעות אלה בנוסח שפורסמו אינן מפרות את החוק. לאור טענה זו לא היה מקום כלל לנהל התדיינות בנושא קבילות עמודי המודעות בעיתונים.

 

            למען הסר ספק אני קובע כי העיתונים שהוגשו לבית המשפט הוגשו כדין וכי מדובר בראיות קבילות.

 

59.       לאחר ליבון מספר סוגיות שקשורות לראיות התביעה אציג מספר עדויות שניתנו ע"י עדים שאינם אנשי משטרה.

 

60.       מעדותו של מר פנחס פישלר עולה כי הוא הגיש תלונות רבות נגד רשת שוקן על פרסומי תועבה ושרותי מין. עד זה הציג את תלונותיו וכן את העיתונים שצירף לתלונותיו (ת/3).

            בחקירתו הנגדית אישר העד כי ראה בפרסומים פרסומי תועבה וכי יש בינו לבין רשת שוקן סכסוך אזרחי וכי תבע את הרשת בסכום של 23 מיליון ₪.

 

61.       מר פישלר צירף לתלונתו את עיתוני העיר מתאריכים 13.9.01, 20.9.01, 11.2.01, 2.11.00 ו- 26.10.00.

 

            ביום 13.9.01 הופיעו מודעות רבות בנוסח דומה לאלה המפורטים להלן:

            "ישראלית מדהימה מארחת ברמה"

            "מלכה חתיכה מארחת בדירתה"

            "קוקסינלית מיוחדת ויפה בדיסקרטיות מוחלטת".

 

            ביום 20.9.01 פורסמו מודעות באותו עיתון בדומה לאלה המפורטים להלן:

            "אורנה דוגמנית יפיפייה מארחת"

            "צעירה יפיפייה מארחת בדיסקרטיות + סרטים בדירתה"

            "מדהימה מארחת בדירת סטודיו"

            "ישראלית מדהימה מארחת ברמה".

 

            גם במועדים האחרים פורסמו מודעות דומות או זהות לאלה  שצוינו לעיל.

 

62.       חלק מהעיתונים שהוגשו ע"י התביעה הם עיתונים שצולמו מארכיון בית אריאלה. מנהלת בית אריאלה, הגב' פועה רחייב, מסרה כי בית אריאלה מקבל מדי יום את כל העיתונים ומדי חודש העיתונים נכרכים ונשמרים. לשם גיבוי קיימים מיקרופילמים. העדה ציינה כי גם עיתון העיר מתקבל אצלם ונכרך כמו העיתונים האחרים.

 

63.       השוטרת עידית בייז העידה כי צילמה עיתונים בבית אריאלה בהתאם להנחיות שקיבלה ממפקדה. למרות שדוחות הפעולה בעניין לקו בהעדר פירוט מלא שוכנעתי כי העיתונים אכן צולמו בבית אריאלה וכי מדובר בעיתונים שהחוקרת נתבקשה לצלם.

 

64.       מעדותה של הגב' אתי עשת שהייתה דוברת משרד המשפטים בתקופה הרלוונטית עולה כי היא הוציאה מכתב ביום 15.11.98 לעורכי העיתונים. העדה ציינה כי המכתב (ת/11) הוצא גם בדואר וגם בפקס. לדברי העדה המכתב הגיע ליעדו כיוון שהיו תגובות של העיתונים.

בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי המכתב לא נשלח בדואר רשום וכי לא נשמר אישור קבלת הפקס.

 

65.       במכתב שתאריכו 15.11.1998 והמופנה לעורכי העיתונים, נאמר בין השאר:

 

            "... מאחר שהופנינו למודעות שפורסמו בעיתונים שונים לאחר כניסתו של התיקון לתוקפו, שהן, לכאורה, בגדר עבירה לפי סעיף 205 ג' לחוק מצאנו  לנכון להביא להלן את נוסחו המלא של הסעיף...".

 

66.       מעדותו של מר חנן פורת שהיה יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת עולה כי הוא שלח מכתב  באמצעות הכנסת למר עמוס שוקן ולעיתונים אחרים כדי לדרבן אותם לפעול בהתאם לחוק.

            מר פורת ציין כי מקור המכתב (ת/16) נכתב על נייר הכנסת והעוזר הפרלמנטארי או המזכירות שלחו אותו. העד ציין כי ראה את המקור כאשר המכתב נשלח. העד הוסיף כי אינו זוכר את כל הפרטים אבל זכר שהיו תגובות למכתב מצד עורך מעריב מר יעקב ארז.

 

67.       בחקירתו הנגדית אישר העד שהייתה פניה להקמת ועדה בהשתתפות נציג יועמ"ש, יועמ"ש הועדה וכן נציג עיתונות כדי להבהיר נקודות שלא היו מספיק ברורות. העד הוסיף כי הוא עצמו פנה לנציגי היוהמ"ש על מנת לקבל הבהרות לגבי מספר נקודות שנותרו מעורפלות. כדוגמה ציין העד:

 

            "... נושא שיחות ארוטיות ומציצנות לא הובהרו דיין...".

 

            העד אישר כי עו"ד מוזר אמר לו שאין הגדרה בחוק למושג "שירותי זנות". לדברי העד נציג היועץ המשפטי אמר לו כי הדבר יוותר לפרשנות בית המשפט.

 

            בהמשך מסר העד:

 

            "...העיקר היה שאנו אמרנו שיש דברים שהמשמעות שלהם בפרסום היא ברורה לחלוטין גם אם משתמשים במילים עוקפות אמרתי שהמילה אירוח שמשתמשים בה היא ברורה ומובן למה מתכוונים".

 

68.       מכתבו של מר פורת הוא מיום 26.11.98 (ת/16). למכתב מצורפת חוות דעתה של גב' גלוריה ויצמן ממשרד המשפטים (חוות הדעת תפורט בהמשך – ד.ב.). המכתב מבקש לקיים את החוק החדש ומופנה למר עמוס שוקן עם העתקים למר יעקב ארז עורך מעריב, מר יואב צור עורך ראשי של מקומוני מעריב, מר אלון שלו עורך ידיעות אחרונות ומר שמואל שם טוב עורך ידיעות תקשורת.

 

69.       חוות דעתה המשפטית של עו"ד גלוריה ויצמן צורפה לפי עדותו של מר פורת למכתבו מיום 26.11.1998. אותה חוות דעת גם צורפה לתשובה המאוחרת של נציג היוהמ"ש לעיתון מעריב כפי שצוין לעיל.

            בחוות הדעת שכתבה ביום 19 לנובמבר 1998 מציינת עו"ד גלוריה ויצמן, ראש תחום משפט פלילי במשרד המשפטים:

 

            "... מטרת התיקון, כפי שהדברים באו לביטוי בוועדה ובדברי הכנסת, הייתה להוציא מודעות על מתן שירותי זנות מתוך דפי העיתונות הנצרכת בידי הציבור לשם קבלת מידע חדשותי ומידעים אחרים, שאין בינם לבין המודעות לשירותי מין ולא כלום. המחוקק היה ער לכך שאין מקום לאסור את הפרסומים הללו – כשאין הם פרסומי תועבה – איסור מוחלט, וזאת בשל הפגיעה שיש באיסור מסוג זה בחירות הפרט, בחופש הביטוי ובחופש המידע. בהתאם לכך קבע המחוקק שפרסומים אלה מותרים בתנאים הקבועים בסעיף 205 ג (ב).

            נציגי העיתונות היומית השתתפו בישיבות הועדה והביעו את התנגדותם לחקיקה המוצעת, אבל באף שלב לא רמזו על כך שאם הצעת החוק תהפוך לחוק מחייב  הם לא יעמדו בדרישותיו.

            על כן תמוה למה במקום לעמוד בחובת המחוקק ולפרסם אותן מודעות בעלון או בחוברת נפרדים, ממשיכות להופיע המודעות בקשר למתן שירותי זנות מעל דפי העיתונות היומית והשבועית. נכון הדבר שהמינוח השתנה במעט ובמקום המודעות שפורסמו עד לקבלת החוק, הפכו המודעות על שירותי הזנות למודעות על "אירוח". ".

 

            בהמשך מנתחת הגב' ויצמן משפטית את משמעות שינוי המינוח, ומגיעה לידי מסקנה כי שינוי זה אינו יכול לפטור מאחריות פלילית בשל הפרת סעיף 205 ג'. בין היתר מפנה גב' ויסמן לסעיף 20 (ג) (1) לחוק העונשין לעניין המודעות.

 

            חוות הדעת בשלמותה מצורפת לסיכומי נאשמים 4-6 לעניין הטענות המקדמיות.

 

70.       במסגרת פרשת התביעה הוגשו כפי שצוין לעיל עמודי מודעות בתחום נשוא דיון זה. למרות הבדלי ניואנסים המודעות הינן דומות והשאלה שתעמוד בפני תהיה שאלה פרשנית לגבי משמעות המודעות ומידת עמידתן במגבלות שהוטלו בחוק.

 

71.       ביום 3.3.02 צולמו בבית אריאלה העמודים הרלוונטיים של שלושה עיתוני ידיעות ושל חמישה עיתוני מעריב (ת/8). גיליונות ידיעות אחרונות הם מ- 19.1.2000, 31.1.2000 ו- 1.2.2000. גיליונות מעריב הם מ- 26,27,31.1.00 ו- 5,11.11.01.

           

לדוגמא ממודעות בידיעות אציין:

            "אמיתי פצצה חלומית! נועזת וחושנית מארחת + סרטים"; "מארחת באהבה כשתראה תסתנוור כשתחוש תסתחרר";             "שוברת הלבבות מארחת באקסקלוסיביות".

 

            דוגמאות מעיתון מעריב:

            "טובות השתיים מהאחת לאירוח דאבל מרגש"; "חדש לאירוח מיוחד ומושלם ללא אכזבות בדיסקרטיות"; "דוגמנית יפהפייה ברמה בינלאומית לעיסוי משגע".

 

72.       בנוסף לאמור לעיל הוגשו עיתון מעריב מיום 5.3.02 וכן עיתון ידיעות מאותו מועד (ת/9) וכן שלושה עיתוני מעריב מחודש מרץ 2002, אחד מאפריל אותה שנה ושלושה ממאי אותה שנה (ת/12). גם בעיתונים אלה המודעות הינן דומות לאלה שהוזכרו קודם לכן.

 

גרסאות הנאשמים

 

73.       בהודעתו במשטרה מיום 17.6.2001 (ת/4) מסר נאשם מס' 2 יוסף ורשבסקי את הפרטים הבאים:

הנאשם ציין כי הוא מנהל רשת שוקן קרוב ל- 7 שנים וממונה על גיל גילת שהוא מנהל עיתון העיר.

העד הוסיף כי הוא אינו יודע פרטים על המודעות המתפרסמות בעיתון והוסיף:          

 

            "... מה שידוע לי שאנחנו עובדים בגבול החוק ואנחנו לא מפרסמים דבר לא חוקי...".

 

            העד גם מסר כי לא ידוע לו שניתן להזמין שירותי מין דרך מודעות אלה.